סוף סוף ההתחלה (שוב)

אומרים שכשנולד לך ילד לראשונה, הכל משתנה. סדרי העדיפויות, צורת ההסתכלות על דברים, הרגשות, הכל. גם 3 שנים של ניסיונות, 40 שבועות (פחות יום) של הריון שהוגדר יקר ובסיכון וגם 17 שעות בחדר לידה (שהסתבכה), לא יכול להכין לרגע שבו יצורה קטנה במשקל של קצת יותר משלושה קילו בוהה בך בעיניים כחולות ענקיות ומצפה שתטפל בה בכל דרך אפשרית. החיים שהיו קודם נגמרו, וחיים חדשים (לא רק של הקטנטונת) התחילו וצריך להתרגל אליהם ולהבין איך להתמודד. אפילו עכשיו, חודש וקצת אחרי הלידה, כשאני מנסה לאט לאט לחזור לשגרה מסוימת ולחזור לעבודה אחרי הפסקה ארוכה (על כך בנפרד), עדיין צריך להתרגל להכל אחרת.

אם כבר החיים התחילו מחדש, זה כנראה זמן טוב גם בשבילי להתחיל מחדש, אולי לנסות מחדש דברים שפעם עשיתי. במשך כמעט 15 שנים היה לי בלוג קטן שעם השנים אמנם פחות ופחות כתבתי בו, אבל הוא עדיין היה מקום לפלוט בו מדי פעם מחשבות ארוכות שנתקעו בראש. כשהחליטו לסגור את אותו מקום מתפורר, הבנתי שאולי זו הזדמנות לעשות משהו אחר, במקום אחר, בצורה אחרת. פעם עוד ניסיתי להסוות את עצמי, היום בעולם שבו הכל כבר פתוח וגלוי, אין שום סיבה להסתתר מאחורי כינויים. גם ככה, חלק מהאנשים שעקבו אחרי הבלוג ההוא נדדו איתי לטוויטר ושם כבר קצת יותר פתוח. זו גם הזדמנות להתחיל עם פחות סננים, עם פחות צנזורה עצמית, לא לפחד להביע באמת את הדעות שלי. אני כבר לא אותו ילד בן 20 מפוחד שלא ידע מה רוצה מעצמו כשפתח את הבלוג ההוא. היום אני כבר איש משפחה, שלא צריך לחשוש מהמקום שלו. זו גם הסיבה שאני לא גורר את הארכיון הקודם לכאן. נכון, 555 פוסטים לא הולכים ברגל, אבל מה מעניין היום מה חשבתי וקשקשתי לפני 15 שנים. אני אדם אחר, לטוב ולרע.

זמן לצאת לדרך, לתת לחיים להתחיל מחדש.