חמישה שלבים

1. הכחשה

חודשים ארוכים בהיתי בזוג האורות שהתקרבו אליי במהירות, בלי להבין או לרצות להבין, שמדובר ברכבת ענקית וכבדה מאוד ששועטת בשיא המהירות והכוח לכיווני.אולי הייתה אמונה זה רק משהו חולף,שהכל בסדר ושתיכף הדברים יחזרו למסלול הרגיל והקבוע שלהם כמו שזה תמיד היה. הביטחון שנצבר במהלך השנים נתן לי להאמין בזה רק שזו רק הייתה אשליה וכבר היה מאוחר מדי להבין את זה.

2. כעס

בשלב מסוים התסכול כבר התחיל לעלות אל פניי השטח, כמו הר געש שהלבה שלו מבעבעת ומחפשת דרך לצאת החוצה. הכל מוזן בדלק של אשמה (עצמית וגם לא עצמית), של כפיות טובה ושל אי הבנה כללית. צריך להילחם בכעס הזה, להדחיק ולא לתת לו לצאת החוצה אחרת המשמעות יכולה להיות הרסנית, אבל כמה אפשר לשמור בפנים?

3. מיקוח

בשלב מסוים אתה מוצא את עצמך מוותר. מוותר על עקרונות ואמונות, מקריב חלק מהביחד, נשאר די כלוא בבית (דבר שהתעצם בשנה האחרונה), וכל זה בשביל מה? בשביל איזו תקווה שזה יחזיר את המצב לקדמותו, שזה יזרים אנרגיה מחודשת שאתה כל כך צמא לה, שתרגיש קצת טוב. אתה מוכן להתעלם מנורות אזהרה מהבהבות, מהדברים הכי בסיסיים באמונה שלך, כאילו כרתו לך את אחת הידיים, רק בשביל שביב של תקווה. אבל מה זה שווה לתת אם רק לוקחים?

4. דיכאון

ואז אתה שוקע, מרגיש מובס, רואה את הכל חומק לך מבין האצבעות ולא יודע איזה עתיד ממתין עכשיו. הרכבת עוד שנייה תפגע בך ואין שום דבר שיכול לעצור אותה, ואתה שכל החיים ניסית למנוע את זה מלקרות גם לך, פשוט לא יכול לעשות כלום. רגשי הנחיתות שלך הם עכשיו כאן להישאר ואתה כבר לא יודע מה עוד אפשר לעשות כי ניסית וניסית וניסית, וכלום. והבושה, אתה מתבייש שכל זה קורה לך, לא יודע איך להסביר את מה שעובר עליך לקרובים אליך וגם לאלו שסתם עוברים ליד ולא מבינים, ובטח רק מצקצקים ומבקרים.

5. השלמה

בסוף זה נוחת עליך, בסוף אתה מבין שאם תמשיך ככה ותנסה להחזיק, אתה רק תיעלם. אתה תאבד את עצמך ותפיל את עצמך לתהומות גדולים יותר משם כבר אי אפשר יהיה לצאת. במצב הזה, לא יישאר כלום ממה שאתה מנסה להציל. אז אתה מרפה ועוזב, ומבין שרק ככה תוכל לדאוג לעצמך ולהתחיל לתקן את עצמך, לנסות ולחבר מחדש עד כמה שאפשר את הלב שהתרסק לו לרסיסים. ואתה גם זוכר שאתה לא היחיד פה בסיפור, ויש גם צד שני וצד שלישי, שלו צריך הכי לדאוג. ואין מה לעשות, צריך להתחיל מחדש עד כמה שקשה ומורכב וחונק. רק ככה יהיה סוף טוב.

זה לא נגמר, זה רק הסוף.

4 תגובות בנושא “חמישה שלבים

  1. כואב מאוד. אני יודעת כמה היה לך חשוב לא להגיע למצב הזה. יכולה רק לדמיין כמה זה קשה לך.
    מקווה שתצא מהצד השני של הדבר הזה, וששוב תגיע למקום שטוב לך בו.

    אהבתי

  2. עשיתי הכל, אבל כנראה שהגעתי לקצה שלי. עכשיו אני צריך את השקט שלי, להשתקם ולחזור להיות עצמי שוב. איכשהו

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s